מנצר ואח' נ' (בן יוסף) בע"מ ירוק בריא

פסק דין

התביעה

בפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 29,677 ₪ (להלן: "החוב") בגין סחורה שסיפקו התובעים (להלן: "התובעים" או "המוכר") לנתבעת מס' 2, מסוג אשכולית אדומה מזן ריו-רד (להלן: "הסחורה"), ללא שולמה, כך נטען, מלוא תמורתה. התובענה הועמדה על יתרת החוב כאמור, בתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪. התביעה הוגשה נגד הקונה, ירוק בריא בע"מ (להלן: "הקונה" או "חברת ירוק בריא") וכן נגד בית האריזה, כפי שיפורט להלן.

טענות הצדדים

עיון בכתבי הטענות מעלה, כי בין הצדדים נכרתו שני הסכמים, בגדרם התחייבו התובעים למכור לחברת ירוק בריא, אשכולית אדומה מזן ריו-רד, בתאריכים 11.10.09 ו- 23.10.09. תנאי העסקה, לרבות האחריות המוטלת על הצדדים לחוזה, פורטה בגוף ההסכמים הנ"ל.

למקרא כתב התביעה, עולה כי התובעים עתרו לחיוב הנתבעות, בתשלום יתרת החוב שלא שולמה להם, חרף אספקת הסחורה, כמפורט להלן: קטיף בתאריכים 15,16,17,20,21 לחודש אוקטובר 2009, על-פי שקילות הקונה (כמפורט בכתב התביעה) בסך 51,205 ₪. קטיף בתאריכים 23 ו- 24 לחודש אוקטובר 2009 בסך 25,241 ₪. הנתבעות שילמו תשלום חלקי בלבד בסך 46,769 ₪, אם כי באיחור של חודשיים. אי-לכך, נותרו הנתבעות חייבות לתובעים, כך נטען, בגין הסחורה שסופקה סך של 29,677 ₪. עוד נטען, כי בין הצדדים לא הייתה היכרות קודמת טרם כריתת העסקה דנן, ולכן ההתקשרות בוצעה לפי ק"ג בשער המטע וללא קשר לתוצאות המיון והאריזה. התובעים הוסיפו וטענו, כי הקונה קיבל פרי לבדיקות הבשלה לפני מועדי הקטיף וכי הקטיף התבצע רק אחרי שמצא הקונה, כי הפרי מתאים לצרכיו ואף שלח מיכלים מטעמו לביצוע הקטיף.

בכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "בית האריזה"), נטען להעדר יריבות בינה לבין התובעים, באשר הנתבעת מס' 2 היא זו אשר רכשה את הסחורה מאת התובעים. עוד נטען, כי בית האריזה אכן קיבל לידיו את הפירות נשוא התביעה דנן, מסוג אשכולית אדומה מזן ריו-רד, מן הנתבעת מס' 2, וזאת לצורכי יצוא.

ברם, טרם ביצוע האריזה עבר הפרי תהליך הבחלה, שמשמעו "תהליך שינוי צבע הקליפה". בית האריזה טען, כי במהלך האריזה התגלו פגמים בקליפה והיא הפרישה חומר לבן. לימים, התברר כי מדובר בבעיה ארצית בזן מסוג זה (ריו-רד) אשר כתוצאה ממנו נפגם הליך ההבשלה. במצב שנוצר, ועל מנת לצמצם בהפסדים, נארז הפרי ונשלח ברובו (כ-75%) לתעשייה, במקום לייצוא. נטען, כי החלק שנשלח לייצוא נכשל לאחר שהלקוחות סירבו לקבלו והוא הושמד. גם הפרי שנשלח לתעשייה הושמד ורק חלקו הקטן אושר למכירה בתעריפים זולים. כתוצאה מאיכות הפרי הירודה, כך נטען, נחל בית האריזה הפסדים כספיים בסך של 80,000 ₪.

חברת ירוק בריא (הקונה), הודתה כתב הגנתה ברכישת הפרי מן התובעים, לפי הסכמים שצירפה ואף טענה, כי בין התובעים לבין בית האריזה, לא קיימת יריבות כלל ועיקר. עוד נטען, כי בהסכמים שבין הצדדים צוין במפורש, כי הפרי נרכש לצורך יצוא והתובעים אף הצהירו, כי הפרי מתאים למטרה זו. חברת ירוק בריא הוסיפה וטענה, כי הפרי עבר תהליך הבחלה לפני האריזה, כמקובל. במהלך האריזה, התגלו פגמים בפרי, כאשר נמצא כי הקליפה מפרישה חומר לבן. נטען, כי בדיקות רגילות אינן מסוגלות לאתר את הבעיה בפרי, והיא מתגלה בשלב מאוחר יחסית במהלך האריזה. חברת ירוק בריא ציינה, בכתב הגנתה, כי היא תמציא חוות דעת מומחה בעניין דנן בהמשך ההליך (סעיף 10 לכתב ההגנה).

עוד טענה חברת ירוק בריא, כי הפרי נמכר לבית האריזה, כאשר הפגם האמור התגלה בשלבי האריזה לאחר תהליך של הבחלה שנמשך מספר ימים. בנוסף לאמור, חזרה חברת ירוק בריא על הטענות שהעלתה בית האריזה בכתב הגנתה, שעניינן אופן שיווק הפרי לאחר גילוי הפגם וסירוב הלקוחות לקבל לידיהם את הסחורה. כן טענה, כי רוב הפרי נמכר בהפסד בסך של 17,000 ₪.

לאור כל האמור, נטען, כי במעשיהם של התובעים דלעיל, הם הפרו את הוראת סעיף 11 (3) לחוק המכר, לפיו נקבע כי מוכר לא קיים את חיוביו באם מסר "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם", זאת שעה שמכרו התובעים לנתבעות פרי פסול שלא ניתן לעשות בו שימוש מסחרי סביר ובוודאי שלא לצורכי ייצוא. מכאן, הסכום ששולם על ידם לתובעים, ע"ס 46,769 ₪ הינו סכום העולה על שווי הפרי שנמכר על ידם, ושניתן לעשות בו שימוש כלשהו.

בנוסף, חלקה חברת ירוק בריא על שיטת החישוב של התובעים באשר לגובה יתרת החוב וטענה, כי החישוב הנכון של שווי הסחורה הינו סך 72,723 ₪, מתוכו שולם סך של 46,729 ₪, ומכאן ההפרש הוא 25,954 ₪.

שתי הנתבעות, כאחת, טענו לפגיעה במוניטין ולהפסדים, אך נמנעו מלהגיש תביעה שכנגד בגין נזקים אלו, וטענו כי הן שומרות על זכותן לתבוע בעתיד פיצוי מן התובעים בגין הנזקים שנגרמו להן, לטענתן, כתוצאה מאספקת סחורה פגומה.

דיון ומסקנות

בדיון שנערך בפניי העידו התובעים בעצמם. מטעם בית האריזה העיד מר בן יוסף מרדכי, ומטעם חברת ירוק בריא העיד מר בלומברג עקיבא (להלן: "עקיבא").

לראשית אציין, כי לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, האזנתי היטב לעדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש לעיוני, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, במלואה. שוכנעתי, כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את יסודות תביעתם; ולפיה הם סיפקו לנתבעת מס' 2 את הסחורה ללא ששולמה להם תמורתה, במלואה. מנגד, לא עלה בידי הנתבעת מס' 2 להוכיח את טענת הגנתה, ולפיה נפל פגם בסחורה שסופקה ע"י התובעים באופן שהיסב לה נזק, ושבשלו היא פטורה מתשלום התמורה לתובעים.

ראשית אדון בשאלת חבותה של הנתבעת מס' 1 לאור טענתה בדבר העדר היריבות בינה לבין התובעים. הצדדים אינם חלוקים בשאלת כמות הפרי שסופקה על ידי התובעים לנתבעות (עמ' 5, ש' 7-8). כן, לא נשמעה מפי הצדדים מחלוקת אמיתית, באשר לעובדה כי ההסכמים נשוא התביעה נכרתו בין התובעים, מצד אחד, לבין חברת ירוק בריא, מצד שני. מעורבותה של בית האריזה בעסקה נשוא התובענה הסתכמה בכך, שהפעולות בהן נקטה חברת ירוק בריא אל מול התובעים, בשלבי העסקה השונים, נעשו בתיאום עם בית האריזה, אליה הועברה הסחורה ובמפעלה בוצעה פעולת ההבחלה (ראו : עדותו של גדעון בקל בעמ' 2, ש' 15-19, וכן שני ההסכמים שצורפו לכתב התביעה). לאור האמור לעיל, אני סבורה כי דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 1, פירות המושב (בן יוסף) בע"מ, להידחות וזאת בהעדרה של יריבות ישירה בינה לבין התובעים.

טענת ההגנה העיקרית שבפיה של חברת ירוק בריא, היא כי חריג אי-ההתאמה חל על המקרה שנדון בפנינו. לפיכך, טוענת חברת ירוק בריא שיש לפטור אותה מתשלום יתרת התמורה בגין הסחורה שסופקה לה.

כיוון שכך, חלים על היחסים בין הצדדים הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). החוק מכיר בסיטואציה בה קיימת אי-התאמה (סעיף 11 לחוק), בין אם גלויה היא ובין אם סמויה (סעיף 15), בין הסחורה שהוזמנה לבין הסחורה שסופקה בפועל (סעיפים 11-17) ומעניק זכות "ניכוי מהמחיר" לטובת הקונה במידה והוכחה אי-התאמה זו (סעיף 28 לחוק).

סעיף 14 לחוק קובע חובת הודעה מטעם הקונה למוכר על אי-ההתאמה מיד לאחר ביצוע הבדיקה, כאמור בסעיפים 13 (א) ו- (ב) לחוק, או מייד לאחר שגילה אותה, במידה והייתה אי ההתאמה, נסתרת. סעיף 14 (ב) לחוק קובע בהאי לישנא: "לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה". כאשר הוא צריך לפרט אותה פירוט סביר ולתת הזדמנות נאותה למוכר לבדוק את הממכר (סעיפים 14 ו-17 לחוק). עוד נזכיר, כי הנטל להוכחת אי-התאמת הממכר מוטל על הצד הטוען לה, ובמקרה שלפנינו על כתפי הנתבעות.